תמיר דורטל משוחח עם מתרגמת ספריו של פיטרסון על ספרו "להיות אדם – 12 כללים נוספים לחיים"
מה אפשר ללמוד מעכברים על משחק הוגן?
בכלל הראשון בספר 'להיות אדם: 12 כללים נוספים לחיים' קורא ג'ורדן פיטרסון "אל תיחפזו לזלזל בערכם של המבנים החברתיים הקיימים וגם לא בהישגי היצירתיות", דן פיטרסון בעקרונות הכלל אנושיים למשטר את הרגשות והדחפים שלהם בחתירה למטרה תוך שיתוף פעולה הדדי ומול תחרות. מתוך הדמיון בין כל סוגי המשחקים, קובע פיטרסון, משתמעים כללי מוסר .
"כללים שמתהווים מלמטה למעלה ועוברים כחוט השני דרך כל סדרות המשחקים. עולה מהם שהשחקן הטוב ביותר אינו מי שניצח במשחק מסוים, אלא מי שהוזמן לשחק מספר הפעמים הגדול ביותר, בטווח סוגי המשחקים הרחב ביותר, על ידי מספר האנשים הגדול ביותר". לפי פיטרסון, זו הסיבה ששמעתם בילדותכם שוב ושוב את המשפט: "לא חשוב לנצח, חשוב איך שיחקתם".
מי שהדגים זאת היטב הוא הפסיכולוג יאק פנקספ, ממייסדי תחום מדע המוח האפקטיבי, שבחן מקרוב את משחקי ההאבקות ההדדית בקרב עכברים צעירים. במחקריו גילה כי כששני עכברים צעירים פוגשים זה בזה לראשונה, הם אומדים את כוחו של היריב וקובעים ביניהם היררכיית שליטה. מרגע שביססו ביניהם מיהו השליט בעל היתרון – הם יכולים להתחיל לשחק יחד.
"העכבר הבכיר יכול למסמר את הנחות ממנו בכל אחד מסבבי ההיאבקות, אלא שאם ינהג כך הוא יפר את הכללים (למעשה, את המטא-כללים; כללים שאפשר להבחין בהם רק לאחר סבבים חוזרים ונשנים. משחקים חוזרים לא נועדו לבסס שליטה – המטרה היא המשכיות המשחק.
העובדה המפתיעה היא שעל אף כוחו הגובר, הגדול לא יהיה זה שתמיד ינצח. אדרבה, אם במהלך משחקים חוזרים הגדול לא מוותר לקטן ולא נותן לו לנצח במספר ניכר של משחקי היאבקות (פנקספ העריך שמדובר בכ-30%–40% מכלל הזמן) – העכבר הקטן יחדל להפגין התנהגות מזמינה למשחק. זה פשוט לא כיף לו. כלומר, אם הגדול מתנהג כמו בריון ומפעיל את הדומיננטיות הכוחנית שלו כדי לנצח תמיד רק כי הוא יכול, הוא יפסיד ברמה הגבוהה יותר של כללי המשחק – הרמה שבה הכיף ממשיך לאורך זמן מרבי.