"שירת הברבור לתפארת האישה כיצור אנושי סוכן מוסר
אין בעולם אדם שמגיע לו להירצח . ישנה כמות קטנה מאד של אנשים שמגיע להם להדליק משואה ולשמש כך אות ומופת לציבור. בפער שבין שתי הטענות הללו נמצא כל השיח הציבורי סביב הטרגדיה האישית של שירה איסקוב.
איסקוב חוותה אלימות מחרידה מידי בעלה, לעיני בנם, וכמעט איבדה את חייה אך שרדה. על כך ראוי להעניק לה אמפטיה, חיזוק ותמיכה אישיים מחוץ לשיח ציבורי. למרבה הצער, המציאות האנושית היא ,שבכל בית חולים, בכל יום, אנשים אמיצים בכל גיל ומכל שכבת אוכלוסייה מתמודדים באומץ רב מול קשיים בלתי נתפסים: ילדים חולי סרטן, אנשים שנפגעו קשות בתאונות, אנשי ביטחון שהגנו בגופם מפני אויב רצחני ,ונפגעי טרור שהיוו קורבן שרירותי של אלימות לאומנית. מכל אלו – רק במקרה האחרון יש לטרגדיה ממד ציבורי- חברתי-לאומי. משום שהקורבן הזה נבחר משום היותו יהודי ישראלי והאלימות כוונה אל כל אחד ואחת מאיתנו.
אלימות של בעל כלפי אשתו, עד כמה שהיא פסולה, היא טרגדיה אישית בלבד. שירה לא הותקפה מטעם אידאולוגיה גברית מעצם היותה אישה. ולמרבה הצער, בשיח שבו מנסים להבנות את תודעתנו כאילו פיגועים מטעם אידאולוגיה לאומנית איסלמית אינם אלא מקרים פרטיים לגופו של מחבל ("מפגע בודד" "רב עם אשתו והיה שבור לב " כתירוץ לפיגוע) – את הטרגדיות הפרטיות באמת מנסים פה להפוך לסמל של מאבק קולקטיבי בין ה"עם הגברי "ל"עם הנשי" (זו המשמעות האמיתית של המילה "פטריארכיה": גבר אלים אינו ,"מפגע בודד" אלא פועל, כביכול, בשירות "אידאולוגיה" גברית המכוונת כנגד כלל הנשים). "