fbpx

היום בפודקאסט על המשמעות תמיר דורטל ראיין את ד"ר גדי טאוב על ספרו המרד השפוף, שמנסה לאתגר את הפוסטמודרניזם ולתת לו מכה ניצחת.
ערכנו את הראיון לאור יציאתו המחודשת של הספר, ובו עסקנו
למה הפי סי תופס ככ חזק? רק כי חושבים בטעות שהוא נימוס? מה כח המשיכה שלו בעצם?  הוא משפיע אפילו על אנשים עם עמדות מוצקות שלא מפחדים, ומצליח להשפיע על האנשים ולגרום להם להרגיש שמה שהם אומרים הוא לא "בסדר", או עלול לפגוע.

למה בשמאל של הפיסי יש כזה דגש על עיצוב השיח

  למה הפיסי כ"כ מתעב את המערב וכ"כ מעריץ כל תרבות אחרת אפילו אם זורקים שם נואפים מחללי קודש והומואים מהגג?

 אתה כותב "המסכנות הופכת להצדקה המוסרית היחידה שניתן להישען עליה" למה לא להישען על התבונה, על המסורת? 

אם נתמוך כל כך במסכנות מבלי לחשוב על כך נראה שאנחנו הולכים בעקבות כשלונות, ואולי יש סיבה שהמסכנים הגיעו למקום שלהם, ואם נעתיק מהם נהיה מסכנים ואומללים כמוהם – נראה שזה גם נגד היצר האנושי שהוא לנסות לחקות את מי שמצליח ולא את מי שנכשל, אני טועה?