בפרק זה תמיר דורטל אירח את ד"ר יגיל הנקין על שאלת המעבר לצבא המקצועי.
יגיל טוען:
"תומכי המעבר לצבא מקצועי אינם מספקים תשובה משכנעת לשאלה החשובה: לכמה חיילים צה”ל זקוק, והאם הוא יוכל לגייס אותם גם ללא שירות חובה? הניסיון העולמי מלמד כי מדובר בפריבילגיה שישראל לא יכולה להרשות לעצמה
הדיון הציבורי סביב גיוס החובה לצה”ל נוטה להתנהל בעיקר במונחים אידאולוגיים: כפייה מול חופש, בחירה מול הכרח, “שוויון בנטל”, “עם בונה צבא בונה עם” וכן הלאה, כמו גם במונחים מקצועיים פה ושם, המניחים – שלא בצדק – את עליונות הצבא המקצועי על צבא העם.
אולם, שאלה אחת חסרה בדרך-כלל מן הספר, והיא הופכת את שאר הדיון לשעשוע אינטלקטואלי גרידא: האם במצב הנוכחי במדינת ישראל, יש אפשרות טכנית לקיים צבא מקצועי?
התשובה, כמדומה, היא לגמרי לא.
ארבעים ומשהו השנים מאז בוטל גיוס החובה האמריקני צריכות ללמד אותנו לא רק על ההזדמנויות הגלומות במהלך, אלא גם על הבעיות הכלולות בו. הנקודה איננה קצב השינוי, אלא השאלה לאן הולכים. אפשר לקצר או להאריך את משך השירות; אפשר גם לבצע גיוס חובה סלקטיבי – מבלי שהדבר יהפוך להיות צבא מתנדבים. אבל אם מציבים כמטרה את ביטול גיוס החובה, יהיה קשה יותר לעצור את הרכבת לאחר שיצאה מהתחנה (כמובן, בזמן מלחמה כוללת זה יהיה אפשרי, כפי שכבר קרה, אבל כנראה לא כל־כך מומלץ לישראל. גם הסכם אוסלו וההתנתקות יכולים ללמד דבר או שניים על מגבלות טיעון ה’מקסימום נחזיר את המצב לקדמותו’; הקטנת פוטנציאל המילואים גם היא עניין שקשה להפוך במהירות).
השאלה שנותרת בעינה היא האם צבא מתנדבים יוכל למלא את צרכיה של ישראל. טענתי היא שהתשובה לכך שלילית. ההיסטוריה של ביטול גיוס החובה בצבאות בעולם, והציפיות מצבא המתנדבים שלא כולן התגשמו, רומזות שיש כאן לכל הפחות סימן שאלה גדול.