הפוסטמודרניזם טוען שאין אמת אובייקטיבית וערכים מוחלטים; הכל תוצר של הבניה חברתית. זה רעיון שניתן להוכיח בקלות: אם בגיל שבוע היו מעבירים כל אחד ואחת מאיתנו לגדול בארץ זרה, היינו הופכים לאנשים אחרים לחלוטין ממה שאנחנו היום. היינו בעלי ערכים אחרים ומנטאליות אחרת, וההעדפות שלנו לאופנה, מוזיקה, אוכל וכד' היו שונות לגמרי. האדם הוא לא יותר מאשר פלסטלינה שהחברה מעצבת; כל תרבות וערך הם פרטיקולריים כלומר תלויי מקום, זמן והקשר.
כשתפיסה כזו פוגשת את המסורת היהודית (ולא רק אותה) נוצרת התנגשות חזיתית. היהדות גורסת שאלוהים קיים באופן אובייקטיבי; ושהמצוות והאמונות שניתנו בסיני הן אמת מוחלטת. האם יש דרך לצאת מהסבך הזה?
הרב ד"ר יוסי שטמלר טוען בספרו "פלטינה ופלסטלינה" – עליו אנחנו משוחחים בפודקסט זה – שהיהדות הינה פנומן ייחודי בהיסטוריה האנושית. אין עוד עם ששרד גלות כה ארוכה; כשהוא מפוזר על פני הגלובוס "זעיר פה זעיר שם"; עם דת כל כך מסועפת ותובענית. אכן, יהודים "נילושו כפלסטלינה" בדומה לשאר האוכלוסיה, ולכן כל קהילה דמתה לסביבתה בלבוש, במוזיקה, במאכלים, בשפה, בארכיטקטורה ועוד. אולם, בכל העולם היהודי נמצא את אותם תפילין, שופר, מקווה, ספר תורה, מצה, לולב, חנוכיה, סידור תפילה ועוד ועוד. הפנומן היהודי לא יכול להיות מוסבר ע"י הבניה חברתית שכן זו תלויה תמיד במקום ובזמן ספציפיים. לכן, טוען שטמלר, ניתן לקבל את הפוסטמודרניזם אולם עליו לעצור למרגלות הר סיני.