בשיחה זו עם עו"ד זיו מאור, דובר הרבנות לשעבר, ניסינו לענות על השאלה – אילו היתה במדינת ישראל חוקה, כיצד היה נראה הפרק העוסק ביחסי דת ומדינה? יש לשים לב: אין מדובר בשאלה כיצד ראוי שיראה הפרק הזה. אלא, מתוך ניתוח המצב החוקי הקיים כיום ביחסי דת ומדינה, אנסה לגזור איך היתה נראית החוקה שהיתה מאפשרת ומחייבת את חקיקת החוקים הקיימים בנושא. אציג מערכת יחסים דומה לזו המתקיימת בין חוק בתי המשפט לחוק יסוד: השפיטה; או לזו המתקיימת בין חוק יסוד: משק המדינה לבין חוק יסודות התקציב וחוק התקציב
לדעת זיו – היחס הקיים במישור החוקי בין הדת היהודית לבין חוקי מדינת ישראל, הוא מאוזן וראוי . יש לשמרו. באקלים הפוליטי הסוער שלנו, הוא נתון למתקפות תקופתיות. אם מהותה של חוקה הוא לבטא את הערכים המרכזיים של חברה, אלה שאין מקום לעדכנם לעתים תכופות, הרי שבחוקתה של מדינת ישראל צריך להיות מקום למעמדה המיוחד של הדת היהודית, לזכותם של האזרחים לשמור הלכה, לצביון היהודי של הציבוריות וחשוב מכל – להבטחת הישרדותו של העם היהודי.