לנוכח השימוש הציני במערכת הבחירות הנוכחית במושג ממלכתיות ועיוות מהותו – ישבנו לשוחח עם המומחה מס' 1 בארץ לנושא הממלכתיות ההיסטורי – פרופ' אבי בראלי
בשיחה זו הסברנו את מצבה של הממלכתיות הישראלית כיום ואת כיווני התפתחותה האפשריים והרצויים, על רקע השיח הפוליטי-אידאולוגי שהתנהל בישראל בעשור הראשון למדינה סביב המושג "ממלכתיות". האידאולוגיה הפוליטית-אזרחית הרפובליקנית, המכונה בעברית "ממלכתיות", היא מוקד חשוב להבנת דפוסיה של ישראל כמדינת לאום מהקמתה ועד ימינו. אידאולוגיה זו עוסקת במוסדות המדינה, באזרחוּת, בדמוקרטיה ובמשפט וכן ביחסים שבין הקהילה הפוליטית ובין הפרט.
היא מתווה תנאים לייסודה ולהתפתחותה של המדינה הריבונית ומנתחת את "תודעת המדינה" הנדרשת מאזרחיה, כלומר את מכלול התפיסות, האחריות והיחסים הכרוכים בחיים בקהילה פוליטית. ההבנה של אידאולוגיה זו ושל מקומה המרכזי בתרבות הפוליטית הישראלית חשובה גם להבנת החברה הישראלית היום ולסרטוט קווי התפתחות אזרחיים ופוליטיים ראויים לה.
שתי טענות יסוד מועלות בפרק זה. ראשית, הממלכתיות הייתה מוסכמת על כל הקבוצות היהודיות בארץ. "מאבקי הממלכתיות" שיקפו למעשה שתי מתיחויות פנימיות בתוך הממלכתיות הישראלית עצמה: מתיחות חברתית-כלכלית בין גרסאות שמאליות לגרסאות ימניות שלה, ומתיחות פוליטית בין גרסאות הסדריות לגרסאות רובניות. שנית, שני צירי מתח אלו של הממלכתיות הישראלית – בין שמאל לימין חברתיים ובין פוליטיקה הסדרית לפוליטיקה של הכרעה – הם צירים מתאימים להערכת כיווני התפתחותה של הממלכתיות הישראלית בעתיד.
פרופ' אבי בראלי הוא חבר בצוות המחקרי של תכנית המחקר ישראל כמדינת לאום, וחוקר את הנושא: הממלכתיות כביטוי של תפיסה רפובליקנית של מדינת הלאום. לתואר ראשון למד בראלי באוניברסיטת תל אביב (פילוסופיה) ולתואר שני – באוניברסיטה העברית בירושלים. באוניברסיטה העברית הוא גם כתב את עבודת הגמר שלו – "השורשים האונטולוגיים לאנטי-אוטופיזם של שפינוזה" – בהנחייתו של פרופ' אלחנן יקירה. את עבודת הדוקטורט שלו הוא כתב בנושא "בין מרות לשיתוף: המאבק על דרך המיסוד הפוליטי במפא"י 1953-1948" בהדרכת פרופ' יוסף גרוני.