בפרק זה ראיינתי את צור ארליך, המשנה לעורך כתב העת השילוח על שירתו של רודיארד קיפלינג המשורר האנגלי האהוב בכל הזמנים
צור כתב:
"גם שירים יפהפיים של קיפלינג בלשון שהוא היה רוצה לדעת, גם צוואתי הרוחנית-פוליטית כפי שאף פעם לא יצא לבטא כך בעל-פה: צריך יותר מזה?
התחלנו בשיחה על רודיארד קיפלינג, מתורגמי הדגול, כמשורר פוליטי, בתיבול נאה של קריאה בשירים עצמם – ומצאנו את עצמנו בשיחת עומק על שירה פוליטית בכלל ועל מה שיש לי לומר עליה גם מניסיוני ככותב שבועי שלה.
מה יתרון השיר הפוליטי על המאמר, ומה חסרונו וסכנתו? מדוע משוררים מבטאים בדרך כלל מוסר אסתטי מתפנק? למה רוב המשוררים שמאלנים? האם שירה יכולה לדבר מהרגש אל הרגש אך בו בזמן לשאוף לשיקול דעת, ולהישמר מאוטופיזם רדיקלי מימין ומשמאל? ומיהם מורי הדרך הגדולים כאן, בשירה העברית ובשירה העולמית?