דור ה-Y מנסה לרצות את הוריו, ללכת ללמוד באוניברסיטה, רק שכח שתואר מאוניברסיטה נחשבת כבר לא מבטיח עבודה, וקורס בסיסי ביוטיוב – כן.
התואר האקדמי לרוב אינו מעניק הכשרה מתאימה אלא משמש כסנן אינטליגנציה ראשוני עבור מעסיקים עתידיים. הצבתו כדרישת סף בכלל המקצועות יוצרת עיוות בעייתי, המזיק למשק הישראלי וליוקרת האקדמיה כאחד.
ישראל חריגה למדי בעולם בכך שיש בה מערכת שבה כל התלמידים מסיימים בכיתה י"ב, וגם זו התפתחות של העשורים האחרונים. בעבר סיימו תלמידים רבים בית ספר עממי ויצאו לשוק העבודה, ואחרים המשיכו ללמוד עוד כמה שנים בבית ספר מקצועי. רק פלח מסוים באוכלוסייה המשיך לתיכונים, ומשם להשכלה גבוהה. דיפרנציאציה בחינוך, עם מסלולים שונים ושנות לימוד שונות, נהוגה עד היום במדינות רבות. מבחני פיז"ה של ה־OECD נבנו לפי הסטנדרט הרווח בעולם, שבו בגיל 15 רוב התלמידים כבר סיימו את עיקר לימודיהם ומתכוננים לצאת לחיים. המבחן בודק עד כמה רכשו בבית הספר כלים שישרתו אותם כבוגרים.
כל זה אינו קיים במערכת החינוך הישראלית, שבה הפחד מ"הסללה" ומבתי ספר מקצועיים ("שהבן שלך יהיה פחח", זעם סילבן שלום על נתניהו כשזה העלה את הנושא), דחף את המערכת לשנות חינוך ארוכות לכולם, במתכונת אחידה ובעייתית.