תמיר דורטל – השביתה אחרי החגים – חרפה מוסרית

כן לשבור,
השביתה במעונות והצהרונים היא תקדים מסוכן.
לראשונה בישראל קורה מקרה בו לא העובד שובת. אין סכסוך עבודה, המטפלות לא שובתות מול המעסיקים שלהן: אמונה, ויצו ונעמת. מי שנוקט בצעדים אלו גופים פרטיים לחלוטין, רשתות ויצו נעמת ואמונה, בהן כ- 30,000 ילדים
לרשתות יש הסכם מול ההורים, אין בו סעיף שמאפשר להן לסגור את המעון אלא בימי החופשים. לכן, הרשתות כרגע מפרות חוזה מול ההורים, לכן המטפלות כביכול עובדות כרגיל כעת.
מה עוד אני יודע? שחמשת הבכירים ברשת אמונה משתכרים יחד כ- 2.5 מיליון ש"ח בשנה, בויצו – כ- 2 מיליון ש"ח בשנה ובנעמת כ- 2.2 מיליון ש"ח בשנה. לפני שמבקשים עוד כסף מהמדינה, נכון לעשות קצת דיאטה בתוך הבית.
טיימינג – היום טוענות הרשתות שהמשבר ידוע כבר חודשים. מוזר, אף אחד לא סיפר עליו להורים שרשמו את הילדים, אף אחד לא ביקש מההורים סיוע, שיתוף פעולה ואולי גם פניה משותפת של ההורים והרשתות יחד למדינה. במקום זה, חיכו לאחרי החופש הגדול והחגים, רגע לפני הבידודים הבאים ולקחו את ההורים כבני ערובה בזמן הקשה הזה.
איך לא מתביישים עובדים לשבות ולמרר את חייהם של הלקוחות השבויים, ועוד בתקופת קורונה שלכולנו קצת יותר קשה,
בפרק זה הסברתי את הטיעון נגד עבודה מאורגנת ושביתות
שיהיה לכולנו רק טוב
(קרדיט על חלק מהמידע- אלעד מלכא)