המרכז למדיניות הגירה ישראלית נוסד לפני עשור לאור אוזלת יד הרשויות בטיפול בתופעת ההסתננות המאסיבית מאפריקה לישראל דרך גבול מצרים. המרכז פועל בתחום המחקר, המשפט, התקשורת וקשרי הממשל. בראש המרכז עומד היום עוה"ד ד"ר יונה שרקי.
סוגיית הזהות המיוחד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית עומד על סדר היום הציבורי מזה מספר עשורים, כדי שלא לומר מיום הכרזת עצמאותה של המדינה. סוגית הזהות של המדינה מושפעת באופן ישיר מהמרכיבים הדמוגרפיים של החיים בה ובעלי מעמד של אזרחים. כחלק מהמאבק המתקיים באופן גלוי על זהותה של המדינה, ובין הסוגיות הדתיות, הטריטוריאלית והמוסריות השונות, ניצבת סוגיית ההגירה לישראל כמרכיב עיקרי של המאזן הדמוגרפי של האוכלוסייה היהודית החיה בה.
מדיניות ההגירה לישראל נקבעה עוד בתקופת קום המדינה וקיבלה ביטוי מוחשי וברור במסגרת חוק השבות. אלא שמה שהיה ברור למחוקק היה פחות ברור לביהמ"ש העליון שבשנת 1970 העניק משמעות מרחיבה למונח "יהודי" וכלל בו אף את ילדיו ונכדיו של אותו יהודי על אף והם עצמם לא יהודים. במסגרת פשרה מפאיניקית הוחלט מחד להרחיב את הזכאות לעלות לישראל גם למי שאינו יהודי אך הוא בן או נכד של יהודי (הרציונאל היה לחזק את הייצוג הדמוגרפי הלא ערבי בישראל ומניעת פירוק משפחות כתוצאה מעלייה לישראל של הזכאים בלבד), ומנגד לתת הגדרה מצמצמת למונח "יהודי" כך שיכלול רק מי שנולד לאם יהודיה או התגייר. בג"ץ החליט בשנת 1990 להרחיב פעם נוספת את פרשנות הגדרות החוק ולכלול במונח "התגייר" גם גיורים לא אורטודוקסיים. כתוצאה מכך. היום מסך כל העולים לישראל כמחצית אינם יהודים, כשבפלח ה"יהודי" כלולים גם מה שהתגיירו בגיור שאינו אורטודוקסי. אם נתמקד בעולי מדינות ברית המועצות לשעבר נמצא כי בממוצע ה 30 שנים האחרונות רק 36% מזכאי השבות היו יהודים (כולל מי שעבר גיור לא אורטודוקסי) ובשנים 2020-2021 הייצוג היהודי מסך העולים ממדינות אלו צנח ל 28%. נתוני שנת 2022 אינם סופיים אך מדובר בעשרות אלפי זכאים שאינם יהודיים שהתאזרחו בישראל בשנה זו בלבד. אם תימשך מגמת הצניחה של הרוב היהודי בישראל שהצטמצם בשלושים וחמש השנים האחרונות מ 84% מסך האוכלוסייה ל 73.8%, לא תהיה למדינת ישראל לגיטימיות דמוגרפית להמשיך להיות יהודית ודמוגרפית.
