הן הוקמו לאחר רצח רבין כדי לייצר את האליטה המשרתת הישראלית.
כיום - כ30 שנים לאחר מכן - ועם המוני בוגרים הפועלים בחברה הישראלית ואני בכללם - אנו מביאים לכם סיכום ביניים ומסקנה - המפעל נכשל במטרתו.
הביקורת שלי עוסקת בכמה תחומים:
מניעי המועמדים להגיע למכינה - אין כנות ביניהם ובין המוסד החינוכי.
המכינות לא מודדות את התפוקות שלהם לא לאורך זמן ולא לטווח קצר - וההישגים לא מוגדרים בכלל בצורה מספרית שניתן למדוד אלא בצורה של "הקמת חברת מופת" "שינוי בכל רובדי החברה".
המכינות לא משיגות את מטרתן לחיים מעורבים של דתיים וחילונים
המכינות מוטות שמאלה באופן ברור, וכן יש בהן מרצים אנטי ציוניים שחושבים "שהציונות היא גזענות לכל הרוחב."
המכינות ממומנות על ידי המדינה, בסכומים גבוהים במיוחד (פי 2 ממה שההורים מממנים) ולכן עליהן להצדיק את קיומן ותפוקתן בפני הציבור הישראלי. כמו כן מגיעות אליטות כלכליות שהיו יכולות לממן את שנת הכיף הזו בלי סבסוד - וזה לא מוסרי שמדינת ישראל תסבסד פינוק לעשירון העליון (שנוכח במכינות הרבה יותר מיחסו באוכלוסיה). גילוי נאות - גם אני הייתי בעשירון העליון כשהלכתי למכינה.
הלימודים במכינות- וגם אלה הרציניות ביותר אינם רציניים ולא מתקרבים לרמה של ישיבות אותן הן ניסו לחקות מראש (קל וחומר אוקספורד שזה המודל של ארז אשל).
פרק זה יוצא מדם ליבי כמי שמפעל זה חשוב לו. מפעל זה בעל פוטנציאל אדיר, והוא כרגע מבוזבז הן בגלל חוסר רצינות והן בגלל אג'נדה של חינוך פרוגרסיבי שלא כולל תמריצים.
