בפרק זה עוד תמיר דורטל אירח את פרופ רות וייס בעקבות ספרה פרדוקס הפוליטיקה היהודית. אני מרגישה לפעמים שתחום המחקר האמתי שלי הוא תולדות הטעויות היהודיות. הידיעה מה השתבש בעבר היא ההכשרה החשובה ביותר שלי לכתיבה ספר על היהודים והכוחרות היא פרופסור אמריטה לספרות יידיש וספרות משווה באוניברסיטת הרווארד וזוכת מדליית מדעי הרוח האמריקאית מטעם הנשיא גורג בוש.
רות היא הוגת דעות, סופרת, חוקרת ובלשנית יהודייה אמריקאית. לאחרונה יצא בתרגום לעברית ספרה פרדוקס הפוליטיקה היהודית, ספר העוסק בשאלת האנטישמיות- מושג שאנו מרבים להשתמש בו, אך האם אנו מבינים אותו כראוי? ובכן, נדמה שלרב לא. בתשובה לשאלה מתי כתבה את הספר אומרת רות: זהו ספר שכתבתי כל חיי. ואכן הממצאים קשורים בהיסטוריה כמו שהם קשורים בימינו היום. החידוש המאלף והמקורי של פרופ וייס, הינו הבחנת האנטישמיות כדבר פוליטי מיסודו. התארגנות פוליטית-אידאולוגית שלדברי רות היא המצליחה ביותר מכל האידאולוגיות וה-יזמים שצמחו המאה ה-20 , למה זה כך? מה האנטישמיות פותרת למי שחובר אליה? האם יש לכך פתרון? ואיך ראוי שהיהודים יתמודדו עם האנטשימיות? על כל אלו ביקשנו לשאול את רות בפודקאסט על המשמעות. בליל הסדר נאמר ש״בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, נדמה שאף פעם לא התנדב איש להסביר מדוע בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו? את פרופסור רות וייס השאלה הזאת העסיקה כל חייה, לדבריה: העובדה שלא תמיד הציל אותנו הקדוש ברוך הוא מידם של העומדים עלינו לכלותינו לא הייתה הבעיה האמתית שלי, מפני שלא לי לדעת את דרכי האל. אך מדוע קמים בכל דור בני אדם המתאווים להשמידנו – את זאת, ידעתי, אני נדרשת להבין, כי לכל עניין אנושי יש הסבר. ויום אחד החלטתי שאיני רוצה לשוב ולדקלם את המילים הללו בלי לדעת איך זה קרה ולמה. השאלה היהודית היא בעצם שאלה על האנשים ששנאתם ליהודים היא העיקרון הפוליטי המארגן שלהם, ושתוקפנות זו... מאיימת עתה לא על היהודים לבדם אלא על העולם כולו. גם בפוליטיקה יש איזה זן של אפקט הפרפר, המקנה לתופעה מקומית, זניחה לכאורה, השפעה במעגלים מתרחבים כאדוות. האנטישמיות היא הפרפר שמשק כנפיו מחולל סופת הרס המוני. בעיניי, אין זה קשה כל כך להבין את הא-סימטריה הפוליטית שבין היהודים לבין העומדים עליהם לכלותם; אך (יש) אלה היראים מפני משא המציאות ומתקשים להישיר אליה מבט. לא אליהם מכוון ספרי, אלא אל אופטימיסטים כמוני המעדיפים את המציאות, מדכדכת ככל שתהיה, על פני הבורות ועל פני ההונאה העצמית.לפני כמה שנים צלצל אליי ידיד ועמית ישראלי, שהיה לי ויכוח ארוך יומין איתו על הסכמי אוסלו. ״את צדקת ואני טעיתי״, הוא אמר. ומיד תהה: איך קרה שהיטבתי ממנו, החי בישראל ועוסק בחקר הפוליטיקה שלה, להבין את מצבה הפוליטי של ישראל? ״זה מפני שאני מכירה את ספרות היידיש״, שלפתי מיניה וביה, ורק אחר כך הבנתי את תשובתי זו. ההתמחות הרלוונטית ביותר שלי לכתיבה על הנושא היא מחקריי על ספרות יידיש במאתיים השנים האחרונות, בהקשרה האירופי ועל רקע המודרניזציה של העם היהודי. תהליך זה האחרון חולל שיח שהוא מן התוססים והחכמים שהתרבות היהודית הניבה אי פעם – שיח שבו מוחות שחודדו בישיבה והוספגו בסוגיות תלמוד מתפזרים לאלף כיוונים, מהקומוניזם המהפכני עד לתנועת המוסר או לפרישות הדתית נוסח ברסלב. הרעיונות החדשים שבעבעה היידיש רבים אפילו מחברות ההזנק בישראל של ימינו. לדעתי, דורנו הוא הדור בר המזל ביותר בתולדות עם ישראל. בתנ״ך מופיעים כמה וכמה נסים המיוחסים לכוח עליון מפני שאי אפשר להסבירם על פי חוקי הטבע וידיעות המדע. גדול מכל הנסים הללו הוא בעיניי חידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל, באותו עשור שמיליוני יהודים הובלו למוות באירופה. יסודותיה של מדינת ישראל הונחו בידי אותו עם שנפל קרבן לנאציזם, ואף כי יד הנאציזם גברה הציונות נותרה אחריו וקוממה רבים מניצוליו. בעידן המודרני מצליחים היהודים לחולל נסים אנושיים. פרופ וייס זכתה בשנת 2007 זכתה במדלית מדעי הרוח האמריקאית, בה זכו תומס סואל, גון רולס, אלי ויזל,
