בפרק זה, תמיר דורטל מארח את ריקי ממן - עמיתת מחקר בפורום קהלת, וממייסדי תנועת "תחרות – התנועה לחירות בתעסוקה", בוגרת תואר שני במדיניות ציבורית מהאוניברסיטה העברית, ומורה לשעבר.
בשיחה עם ריקי עלו סוגיות רבות בקשר למערכת החינוך הישראלית.
ריקי מספרת על קונצנזוס שיש בקרב חוקרי חינוך סביב העולם, על חשיבות איכותם של המורים: 'איכות מערכת החינוך לא יכולה לעלות על איכות מוריה'.
ומכאן, איך ייתכן שחרף עלייה משמעותית בשכר של המורים, איכות המורים בישראל ירדה (ומכאן גם איכות החינוך של ילדינו)?
מה ניתן לעשות בעניין?
לטענת ריקי, הפרטה של מערכת החינוך היא לאו דווקא הפתרון, כיוון שסוגיית מימון החינוך אינה הסוגייה הקריטית כמו סוגיית התחרות והחירות שיש למנהלים ולמורים.
לטענתה, יש אינטרס לאומי בכך שהמדינה עצמה תממן את החינוך, אך עליה להבטיח תחרות וחופש למנהלים ללמד בבית ספרם כפי שהם חושבים שנכון, על בסיס התפיסה החינוכית שלהם.
סוגייה מעניינת שעלתה בשיחה:
מדוע אורכו של שיעור הוא דווקא 45 דקות? אם מדובר במורה מצוין שהתלמידים נהנים ממנו, למה לא לתת את האפשרות להעביר שיעור של שלוש שעות ואחריו הפסקה של שעה?
למה משרד החינוך קובע כללים קפדניים על איך בדיוק צריכה להתנהל הפסקה, ואיך בדיוק צריך להראות שיעור?
השליטה ההרמטית של משרד החינוך בבתי הספר מביאה למצב שבו, לטענת ריקי, "בערך 40% מהעבודה של מנהלים זה למלא דוחות, אקסלים למשרד החינוך. הם חייבים לדווח על כל צעד שהם עושים, ויושבים להם על הראש.
"אבל זה לא רק עצם הגשת המסמכים, זה מה המסמכים האלה אומרים. הם אומרים: 'אתה, כמנהל, אין לך חופש לעצב את העשייה החינוכית בבית ספרך. אתה פקיד שלנו! ואתה תבצע את ההוראות שלנו!'
יש אלפי חוזרי מנכ"ל עם עשרות אלפי הנחיות קטנטנות על כל פרט ופרט ביום."
על השינויים הקריטיים שמערכת החינוך בישראל צריכה לעבור,
על הרפורמה של שר החינוך לשעבר אמנון רובינשטיין,
על ההשפעה שיש למערכת החינוך על מערכת ההשכלה הגבוהה,
על בתי ספר פרטיים בישראל ועוד.
