בשנים האחרונות קמות להם יותר ויותר קבוצות שקוראות לעצמן "שמרנים". מה זה אומר? לכל אחד פירוש משל עצמו. אבל יש הרבה מן המשותף – היחס למדינה שלא מתערבת בתכנון השוק, חיבור למוסדות התרבות וכבוד למסורת ולחכמה שירשנו מאבותינו.
היכן הגבול בין שמרנות וליברליזם נמצא והאם זה נראה אחרת בישראל?
ליברליזם ושמרנות שותפים בעיקרון צמצום התערבות המשטר בחיי האדם; הם נבדלים ביניהם בכך שהראשון מתנגד להעדפה על בסיס קרבה זהותית, ואילו השני תומך בכך.
הישראלים שמרנים במשהו, אך לא בכל. ערכי משפחה, כבוד למסורת ולהיסטוריה המשותפת, תפיסה לאומית או דתית ועממיות יהודית – אלו מרכיבים משמעותיים בשמרנות הישראלית. הגבלות על המשטר וחירויות הפרט שייכים לשיח של קבוצה קטנה בחברה.
האתגר הוא שלעיתים יהודי-ישראלי שמרן המוצא עצמו קשור יותר לנוצרי-אוונגליסט-שמרן בארצות-הברית מאשר לרבה-יהודייה-לסבית-רפורמית-שמאלנית ולכן הוא נמצא במלכוד. מבחן ליברלי המתעלם מהרקע העממי או השייכות הדתית ומתייחס לדעותיהם בלבד גורם לכך שהשמרנים והפרוגרסיביים מצאו מכנה משותף. הפרוגרסיביים לא רוצים שהיהודי-הישראלי יעדיף יהודייה-אמריקנית מכיוון שהם דוחים את הזהות הלאומית-דתית היהודית.
מאבק פרוגרסיבי-גלובלי לשבירת קבוצות ובנייתן מחדש, מאתגר גם את השמרנים בישראל ומפרק את זהותם הבסיסית ביותר, ומציב בפניהם אתגרים חדשים. יהיה מאתגר לשמר זהות של קבוצה כזו ללא הגדרה מוסכמת על מהי אותה שמרנות.
